מוסך האחים - קובי ואילן שחם בע"מ נ' אדלמן ואח'

החלטה

1.בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") לחייב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2.ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה בקשר לשני שיקים בסכום כולל של 79,550 ₪. המבקשים הגישו התנגדותם לביצוע שטר ובמסגרתה טענו, כי חלק מההמחאות נשוא הבקשה כלל לא הופקדו ; כי המבקשת 2 איננה חתומה כלל על ההמחאות וכי המבקשים אינם חבים מאומה למשיבה. בהחלטת כבוד הרשמת מיום 16.09.08, התקבלה ההתנגדות לביצוע השטר וניתנה למבקשים רשות להתגונן.

תמצית טענות המבקשים

3.המבקשים טוענים, כי מנהל המשיבה הודה בפניהם, כי המוסך שבבעלות החברה נסגר עקב היקלעות החברה לקשיים כספיים.

4.עוד נטען בבקשה, כי הכלל הוא, שיש לחייב חברה במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וכי על אותה חברה רובץ הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות המשפט ככל שיוטלו עליה, משימה בה לא עמדה המשיבה במקרה דנן.

תמצית טענות המשיבה

5.מנגד ביקשה המשיבה בתגובתה לדחות את הבקשה על הסף תוך חיוב המבקשים בהוצאות באשר הבקשה, לשיטתה, מוגשת בחוסר תום לב, שכן המבקשים בעצמם לא שילמו הוצאות שנפסקו בעבר לטובת המשיבה בתיק דנן.

6.המשיבה טוענת, כי סיכויי ההצלחה בתביעה הינם טובים, מכיוון שהיא אוחזת כשורה בשיקים נשוא הדיון, שבגינן ניתנה תמורה מלאה ולטובתה עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות.

7.לסיום, מבקשת המשיבה לתת משקל רב לזכות הגישה לערכאות, זכות המצדיקה, במצורף ליתר הנסיבות לעיל, את דחיית הבקשה.

8.בתגובתה לא התייחסה המשיבה כלל לטענות המבקשים בדבר סגירת המוסך והיקלעותה לקשיים כלכליים. עוד לא נכלל בתגובה שום פרט לעניין יכולתה של המשיבה לשלם את ההוצאות, היה ותידחה תביעתה.

9.עוד יצוין, כי בדיון שנערך בפניי הודה מנהל המשיבה, כי המוסך אכן נסגר, אך טען כי החברה קיימת ופעילה .

10.לאור זאת, איפשרתי לב"כ המשיבה להגיש תגובה משלימה ואף התרתי לב"כ המבקשים להגיש תשובה לתגובה המשלימה.

11.בתגובה המשלימה, חזרה המשיבה על נימוקי התגובה הראשונה וצירפה דו"ח מע"מ לחודשים יולי-אוגוסט 2009 וכן דו"ח הנושא את הכותרת "דו"ח פעילות מפורט" מיום 01.01.09 ועד יום 08.09.09.

12.בתשובת המבקשים, נטען כי הדוחות שצירפה המשיבה לתגובה המשלימה אינם מהווים ראיה מספקת להוכחת איתנותה הכלכלית של המשיבה.

דיון והכרעה

13.ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים הטלת ערובה על התובע לטובת הנתבע להבטחת הוצאותיו במידה והתביעה תידחה, מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד.

14.ההסדר בעניין התובע היחיד מוסדר בתקנה 519 לתקנות ועיקר תכליתו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 750-751 (מהדורה עשירית, 2009).

15.במקביל לתקנה 519, מוצאים אנו בחוק החברות הסדר ספציפי ביחס לתאגיד, וזאת בסעיף 353א לחוק החברות הקובע כהאי לישנא:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".